נריה שאער הי"ד היה בן תורה בכל רמ"ח איבריו. את סדר יומו ואת שאיפותיו העמוקות ביסס מתוך חיבור אמיץ לעולמה של תורה, לעמלה ולדבקות במצוות. בית המדרש היה עבורו בית טבעי – מקום של צמיחה רוחנית, התבוננות פנימית ושקידה בלתי פוסקת.
חבריו ורבותיו ספדו לו כמי שהצטיין בעומק העיון, בהתמדה שקטה ובצניעות מופלאה. לימוד התורה שלו לא נשאר בגדר עיוני בלבד, אלא תורגם ישירות למידות טובות, לאהבת ישראל צרופה ולמאור פנים לכל אדם.
גם בימים העמוסים ביותר ובמהלך השירות הצבאי, שמור היה לנריה מקום קבוע ויציב בספר ובלימוד. התורה הייתה עבורו מקור של עשירות רוחנית, עוז ותעצומה פנימית בכל דרכיו.
מתוך עולמה של התורה יצא נריה לשירותו הצבאי. עבורו, הגנה על העם והארץ הייתה המשך ישיר של תפיסתו האמונית – קיום מצווה מתוך מסירות נפש, ענווה ואחריות עמוקה. בקרב התגלה כלוחם נחוש, בעל תושייה וקור רוח, אשר היווה עמוד תווך מוראלי לחבריו לפלוגה.
נריה נפל בקרב ברצועת עזה כשהוא מגן בגופו וברוחו על עם ישראל. דמותו הטהורה, המשלבת עמל תורה יחד עם גבורה עילאית בשדה הקרב, תישאר חקוקה כסמל של תפארת וקידוש השם.
מורשתו של נריה הי"ד קוראת לנו להוסיף אור, לשקוד בתורה, לחזק את האחדות ולעשות חסד מתוך ענווה ושמחה.
תנצב"ה – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
