img

זקנים עם נערים יהללו את שם ה'



חיבור מיוחד של תלמידי הישיבה עם חכמת החיים של מי שקנו חכמה, נוצר באופן יומיומי בכולל הפנסיונרים המתקיים בישיבה.

זקנים עם נעריםעמוס חסן, מוותיקי כולל הפנסיונרים מספר: "אין דבר יותר משמח מלפגוש את הבחורים הצעירים האלו עם השמחה וההתלהבות שיש בהם, יחד עם הזכות ללמוד תורה ולהיות קרובים לישיבה. ה' ישמור עליהם ושיזכו להגדיל תורה ולהאדירה".
כבר שנים עשר שנים שבישיבה קיים מועדון לגמלאים תושבי העיר.במהלך השנים התגבשה קבוצה של כ-20 פנסיונרים תושבי העיר שמגיעים לפעילות יומית הכוללת לימוד משותף, מסיבות וטיולים.

הגמלאים מגיעים מדי בוקר לישיבה ולומדים יחד עם תלמידים מהישיבה. החיבור בין הפנסיונרים שעברו את גיל ה-70 לבין התלמידים בגיל ה-20 הוא חיבור מרתק ויוצא מהכלל. התלמידים שיכולים להיות הנכדים שלהם הם אלו שמלמדים אותם מדי בוקר וגם מחוץ לשעות הלימודים הם נמצאים עמם בקשר מתמיד. התלמידים מתארחים אצל הפנסיונרים בשבתות, בפורים הם מחלקים משלוחי מנות אחד לשני ונמצאים איתם הן בשמחות והן בשעות הקשות. וכך נוצרה לה קהילה יפה של מבוגרים וצעירים שאוהבים, מכבדים ולומדים אחד מהשני.

זקנים עם נעריםמיותר לציין את החשיבות של הלימוד והיציאה מהבית לפנסיונרים וכן את ההתחככות שלהם עם חבר'ה צעירים דבר שעוזר להם לשחרר לחצים וחרדות דווקא בתקופה ביטחונית כל כך קשה בשדרות.הלימוד בכולל הופך למרכז היום בעבור הפנסיונרים ונותן להם הרגשה של יצירה ועשייה.

אנו משתדלים במידת האפשר לנסות ולהוציא את הפנסיונרים יחד עם נשותיהם לטיולים ולנסיעות ולארגן מסיבות וכדו' לרענון הכוחות ולשיפור מצב הרוח.

חברי הכולל הם גמלאים שיצאו לפנסיה לאחר עשרות שנים של עבודת כפיים קשה ומתישה בבניית הארץ. הגמלאים ברובם עלו לארץ בשנות ה-50 ממרוקו, טוניס ולוב והגיעו לשדרות שאז רק קמה והייתה "מעברה ".

ראיון עם עמוס חסן:

עמוס חסן בין 80 הוא ממייסדי הכולל. עמוס עלה בשנת 49 לארץ לבד בלי המשפחה, ורק לאחר כמה שנים הגיעה המשפחה לארץ ומייד לקחו אותם למעברה בשדרות.הוא התחתן ובנה את ביתו ומשפחתו בשדרות.
עמוס עבד בקידוחי נפט ליד קרית גת. לאחר 30 שנה של עבודה פיזית קשה מאוד ויצא לפנסיה בגלל נכות שנגרמה בשל העבודה הקשה.

לאחר שיצא לפנסיה היה לומד בישיבה לבד בבקרים, לאחר זמן הצטרף אליו עוד חבר ועוד חבר וכך ביוזמה משותפת נוצר הכולל שהלך וגדל במשך השנים.

"הישיבה זה האור של שדרות" אומר עמוס "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הרב פנדל לא היה מגיע לפה ובונה את המגדל אור האדיר הזה". עמוס גר בסמוך לישיבה "בשבתות אחר הצהריים בזמן סעודה שלישית אני ואשתי שומעים את השירה האדירה והמרגשת של התלמידים ואני אומר לה זכינו! זכינו!".

אני שואל את עמוס שגר בשדרות במשך כל כך הרבה שנים האם הוא זוכר תקופה ביטחונית כל כך קשה כמו התקופה הזו עמוס אומר שלא היה דבר כזה מעולם "תמיד היו פריצות וגניבות של הערבים ופעם אחת אף רצחו שני אנשים אבל תחושה כזו של פחד מעולם לא היה" "יש לי בן שהיה מגיע אלי כמעט כל שבת עם הנכדים, בחודשים האחרונים הוא פשוט לא בא לבקר אותי, אשתו והילדים מפחדים להגיע לסבא שלהם בגלל הקסאמים, אשתי מפחדת ללכת לשוק.. כל הזמן הראש עובד האם כדאי לצאת ואם ייפול קסאם איפה אני אתחבא. הראש לא מפסיק לעבוד ואין שקט נפשי בכלל"

עמוסעמוס מספר שהלימוד בישיבה עוזר לו ולחבריו בכולל להתגבר על המצב הקשה "הלימוד עם החבר'ה הצעירים, שמחת החיים המדבקת שלהם ולימוד התורה עצמו נותן לנו הרבה עוצמה, אמונה וכוח לעבור את התקופה הקשה הזו" "אני לא יודע איך אני והמשפחה שלי היינו עוברים את המצב הזה בלי הישיבה"

עמוס אומר שהוא מרגיש שהתלמידים בישיבה הם כמו הילדים והנכדים שלו "אני כל כך אוהב אותם הם מתנהגים כל כך יפה, תמיד עוזרים, תמיד אומרים שלום בחיוך כזה, הדברים הקטנים האלו פשוט משנים פה עיר שלימה" והוא מברך את הישיבה "שבעז"ה הישיבה תמשיך תגדל ותפרח ושהקב"ה ייתן לרב פנדל האיש ששינה את העיר הזו עוד הרבה כוח ועזרה להמשיך ולשנות עוד הרבה- אנחנו צריכים אתכם חזקים".